נפגשנו בקיבוץ געש, מקום מגוריה של רותי. מקום ירוק ושמח במיוחד. נפגשנו כדי לדבר על גרפולוגיה ומצאנו את עצמנו מדברות הרבה מאוד על ישראל אודם, אבי תורת הפוטנציות הישראלי, קרוב משפחה של רותי. אודם, כך נשמע לי, הקדיש לרותי זמן רב יותר מכל אדם אחר בלימוד גרפולוגיה ותורתו. דרכה גם משתקפת דמותו של אודם, החוקרת, הלא מתפשרת והמבריקה. ראיון מרתק.

שלום רותי נגרי-צרפתי, אני שמחה להתארח בקיבוץ געש, מקום מגוריך.

שלום.

כמה שנים את עוסקת בגרפולוגיה?

למעשה, למעלה מ-30 שנה.

איך הגעת לעסוק בגרפולוגיה?

הדרך שהגעתי לגרפולוגיה היא מאוד ארוכה וסבוכה. ישראל אודם היה קרוב משפחה שלנו. למעשה קרוב רחוק, אבל מאוד מקורב. אמא שלי היתה מאוד מיודדת עם אשתו הראשונה שנפטרה והקשר נמשך כל השנים. בתחילה, ישראל אודם היה דמות מאיימת בשבילי. צריך להתקרב אליו כדי להבין את החיספוס שלו. הוא היה מאוד פסקני, מכור לגרפולוגיה היצירתית שלו ומאוד אהב לעשות ניתוחים גרפולוגיים. כשהגיע אלינו הביתה כל המשפחה היתה סביבו. כולם הגישו לו כתבי יד שיספר להם מה הוא מוצא בהם בעניין הניתוחים ולכן אמרתי לעצמי שלעולם לא אתן לו את כתב ידי. כשכתב והוציא את ספרו "האדם וכתב ידו" היה לן אצלנו ברמת גן ואילו אני לא אהבתי את "הקוסמות" בה עסק.

כשהייתי בצבא, שרתתי בבית השיטה במחלקת נח"ל. אמרתי למפקד שיש לי קרוב ב"עין חרוד" ואולי נזמין אותו להרצאה. אכן הלכנו להזמין אותו. אודם ביקש שיכינו להרצאה 4 כתבי יד בעילום שם. אחד הכתבים שהעברנו אליו היה שלי וחתמתי בסופו "כוכב" במקום את שמי. כשהוא התחיל לנתח ואמר "הכותבת הזו, אם כל העולם היה קיר והיו לה קרניים, היתה עומדת ומנגחת כל היום". וזה כל כך התאים לי לתקופה הזאת. בעקבות זאת, אמרתי יש בזה (בגרפולוגיה) משהו.

חלפו השנים, אמא שלי היתה פה (בקיבוץ) חולה מאוד באלצהיימר. כשהיא נפטרה אודם בא לבקר אותי ואמר "את צריכה לצאת מתוך המועקה ומתוך כל הנטל שהיה עליך, אני מזמין אותך ל"עין חרוד", בואי ותהי שבוע אצלי", זה היה בסוכות. באתי והוא אמר שנראה לו שאני מתאימה לעסוק בגרפולוגיה, אז כבר היתי מסוקרנת ולא נערה מתבגרת ואמרתי קדימה, ננסה. ומאז במשך כמה שנים, הייתי באה אליו (לעין חרוד) ארבעה ימים בחודש והוא היה בא אלי (לקיבוץ) ארבעה ימים בחודש. וכך הייתי תלמידתו האישית, דבר שאף אחד אחר לא זכה בו.

אודם היה נגד תעודות והיה בעד פרקטיקה. היה יושב בחדר נזירי מלא בכל הקירות עם כתבי יד וקלסרים וחפר בהם שוב ושוב וכך בנה את התיאוריה שלו נדבך אחרי נדבך. כשהיינו באים לבקר אותו היו פרוסים "סדינים" (כפי קראנו להם) של תרשימים ודיאגרמות. אני הייתי היחידה שנשארה לשמוע, אני גם הייתי היחידה שידעה לקרוא את כתב ידו...

כך "נכנסתי" לגרפולוגיה. יגאל ורדי, יעקב ברט וחיה בורשטיין כבר היו מקורבים אליו מקצועית לפני כן, אז התחלנו "להתחבר" והיינו עורכים כאן, מדי פעם, "סיעור מוחות" בנושא גרפולוגיה. נפגשנו עד שהחלטתי שצריך לעשות זאת באופן מסודר, ברט הזמין אותי להיות תלמידתו וכך הגעתי ללימודים הרשמיים, עברתי את הבחינה האמריקאית (של האגודה) ולאגודה בארץ בביתו של נפתלי. אני עוד זכיתי לעבוד עם נפתלי תקופה מאוד קצרה אבל הוא היה כבר חולה מאוד. ביתו, מיכל המשיכה להעסיק אותי.

מה היה עיסוקך לפני הגרפולוגיה?

הוכשרתי ועסקתי כמורה.

במה התמחת בגרפולוגיה?

נחשפתי להרבה גוונים של המרחב הזה. אני "אודמיסטית", אבל התעמקתי גם בתורות ושיטות אחרות. החיבור הזה בין כתב יד למכלול ההתנהגות הוא מרתק ומסעיר. אהבתי מאוד ללמד, קורסים בני כמה משתתפים, התמחינו בכתב יד והשלמנו פערים בתיאוריה.

פחות אהבתי את התחום התעסוקתי בעיקר לענות שאלה "למה אני מתאים" הרגשתי שאני פחות מדי בקיאה במיומנויות ובדקויות של כל תחום. העדפתי יותר לקבוע התאמה אחרי שהוגשו לי דרישות התפקיד. ואם הכותב לא נמצא מתאים, הייתי מציעה לו תחום שאליו יתאים יותר.

היית מזדהה עם כתבי יד שניתחת?

מזדהה ומתלבטת, וגם " ישנה על זה בלילה". זו אחריות עצומה, ראיתי בזה פשוט: קביעת גורלות.

לכן, אהבתי יותר את הייעוצים האישיים, כשהיה בא אלי הכותב והיינו משוחחים. היתי מקריאה את חוות הדעת שלי והיו הרבה מקרים שבהם אנשים נפתחו.

מהי גרפולוגיה בשבילך? במה כוחה הגדול?

כוחה הגדול הוא בכך שיש לה תוואי רחב מאוד של יכולת אבחון. האספקט ההתנהגותי בא מאוד לידי ביטוי בכתב היד. אני מנסה להשוות גרפולוגיה לנהיגה, כשאתה רואה מישהו נוהג אתה כבר יודע בערך מהו האופי שלו, האם הוא מתפרץ, מוותר, עוקף, ברוטלי ואתה רואה את זה בכתב, ההתקדמות היא על הנייר בעוד שבנהיגה זה על הכביש.

היכולת להגיע למעמקים ולהבין את ההקשרים בין יד מוח ועין מאוד מרתקת. הדבר הזה נותן לגרפולוגיה בסיס מדעי שבוודאי ילך ויתפתח. אני חושבת שיש התעוררות גרפולוגית יפה בעולם, ומקווה שגם בארץ. זהו בהחלט שטח שאפשר להתעמק בו בלי סוף. לי יש חיסרון אחד, ואולי הוא יתרון, כשאני מקבלת מכתב או פתק יש לי מסך, אני מפרידה לגמרי, אנשים אומרים "לא נראה לך את כתב היד" אבל אין בכך צורך, אני שמה חייץ בין חיי היום יום לבין החלק המדעי הזה.

מדוע לדעתך, מבחינה מחקרית ומדעית יש התנגדות בארץ לגרפולוגיה?

זה קרה גם בארה"ב. בארץ, האגודה לגרפולוגיה מדעית בארץ חתרה כל הזמן להגיע לאקדמיה. ואכן, נעשו עבודות מחקר. השתתפתי במחקר של פסיכולוגית, נורית בראל, זכרונה לברכה, ביחד עם יגאל ורדי. היא ניסתה לקשר בין גרפולוגיה ופסיכולוגיה והמחקר יצא מוצלח, אבל עדיין יש איזו עקשנות. כנראה שפסיכולוגים לא מעונינים. נפלא הוא כאשר פסיכולוגים לומדים גרפולוגיה, זה יכול לקשר בין התחומים. אבל עדיין יש התנגדות, זה נכון. מצד שני, האגודה לוחצת לפני הבחינות, ללמוד מטען פסיכולוגי, כי חייבים להבין את מה שרואים בכתב היד ולחבר את הדברים ולהביא לידי ניסוח מבוסס אישיותי ולכן חשוב שיהיה ידע בפסיכולוגיה לגרפולוגים.

האם יש לך סיפורים מעניינים בהקשר של כתבי יד וניתוח כתב יד?

כן. יום אחד הופיעה במשרד של נפתלי, שבו עבדתי, לא בנוכחותי, אמא שביקשה אישור גם מגרפולוג שהבן שלה לא יכול להבחן בבגרות בכתב, כי הכתב שלו לא קריא. היא היתה ברמה גבוהה באוניברסיטה, היא לימדה, אישה יצוגית. כשראינו את כתב היד הזעזענו. היה זה כתב חרתומים מושלם, אף מילה אחת לא היתה כתובה באופן ברור. הבנו שהרבה דברים מסתתרים מאחורי זה. מיכל לקחה אותה לשיחה ומסתבר שבין האמא והבן כמעט אין קשר מילולי ישיר. כשהם צריכים לדבר, אחד מהם עולה לקומה השניה ומדבר בטלפון אל השני וכך איך שהוא הם מתפקדים. גם מבחינה חברתית, יש לו בעיות. אז כמובן שהפנינו אותה ליעוץ יותר מעמיק.

סיפור מעניין נוסף: אמא אשר באה עם שני פתקים שבנה כתב, הניחה אותם על השולחן ואמרה: הבן שלי התאבד, הוא קפץ מהחלון, אני רוצה לדעת למה. הסתכלנו. הכתב שלו היה "פנינים". גדול, מסודר, כל מורה בישראל היה מתברך בכתב כזה. אבל דרך הגרפולוגיה את יכולה להבין את הכפיתיות הנוראית שהיתה בתוך הכתב הזה. התוכן של הפתק היה: "תחזירו 20 ש"ח לזה" ו"יש לי במגירה את ההוא". זאת אומרת הוא היה מסודר וכפייתי עד הסוף. החתימה שלו היתה עם סלסול למעלה באות למד כמו עשן של ארובה, כאילו אמר "אני כבר מתעופף" זו אמנם "סימנולוגיה", אבל זה כל כל כך התבקש. האם סיפרה שהוא היה מסתגר בחדרו ולא מצא את עצמו.

האם עסקת בהיבטים רפואיים של גרפולוגיה?

אני יודעת שאסור. אודם היה עושה את זה, למרות שלא הסכים שאנחנו נעשה. בבית החולים כשהיה מאושפז במחלקת לב, הוא כמובן עשה אבחונים לכל "החברה" במחלקה, כשעמדו לשחרר מישהו, הוא קפץ על הרופאים ואמר "מה קורה לכם? האיש הזה עומד לפני התקף לב...." וזה קרה (הוא עבר התקף לב מיד אחר כך).

מהם הדברים שלמדת על גרפולוגיה ותוכלי לספר לגרפולוגים מתחילים?

לגרפולוגים מתחילים ובכלל, אני נוהגת גם לגבי עצמי: אני מסתכלת בראש ובראשונה על הכתב בכללותו, אני משתדלת לא להתפס לסימנולוגיה. אני רוצה לתפוס את "רוח הכתב", או כמו שאודם אמר: בשיטה שלי של הפוטנציות, אני תופס את כתב בעורפו ומכריח אותו לדבר.

אני מאוד מסתמכת על התנועה שבכתב. כי התנועה של הכתב היא המפרשת של הצורה, בוודאות. סימן גרפולוגי יכול להתפרש בצורה אחת בתנועה אחת ולגמרי אחרת בתנועה שניה. הריצה על הנייר והארגון של הכתב הוא בעצם נותן לנו את המסגרת לגישה ולהתחלת הפרשנות. ראיתי גרפולוגים שגם הוציאו חוברות וספרים בהם נאמר שקבעו למשל שאם מופיע קער באות, זה תמיד מעיד על רגש. למעשה קער בתנועה כפותה מעידה על קבעון ותלות. זו אחריות גם לכתוב ספרים...

ספרי לנו עוד קצת על אודם בבקשה...

עוד לא סיפרתי על שטחים נוספים שלו... הוא היה נגוע בספיריטואליזם, שלא בטובתו. בדרך כלל הגיעו אליו חזיונות שמנבאים אסון. קראו לו דברים נפלאים ומרתקים שמלווים אותי עוד מאז ילדותי. נוסף לכך הוא היה גם בוגר "מקווה ישראל", חקלאי מחונן. הטיפול בעצים היה הפורקן שלו בעבודתו המדעית.

היה מקרה אחד מאוד משמעותי, היה לו אח שהיה מאוד מדוכא ע"י אשתו שהיה "הכבשה השחורה" של המשפחה. יום אחד כשלמדתי אצלו הופיע האח ופתאום פרח. כשהלך, אודם אמר תראי מה קרה לאהרון, הוא פרש כנפיים כמו ציפור. כעבור כמה ימים הוא הולך על המדרכה וחושב על גרפולוגיה ופתאום מתנפצת לו ציפור על המדרכה. הוא חזר הביתה וקיבל טלפון שאחיו נפטר. זה מרתק וגם מפחיד.

איך גיבש אודם את התיאוריה המופלאה שלו?

מגיל 4, הוא אמר לועד העיירה, איך אתם נותנים לרבי כזה ללמד עם כתב יד כזה....

והוא לאט לאט גיבש יסודות, בנה עליהם קונספציה, הרחיב אותה, פתאום ראה שזה מתחבר והגיע לרמת טיפוסים. הבעיה שאנחנו, תלמידיו, טוענים היא שדווקא העיסוק במחשב היה בזבוז, הוא גזל ממנו את היצירתיות. אבל הוא רצה שהתיאוריה שלו תהיה מדעית ומחקרית.

אלה היו חייו, תמיד אמרו שהוא יושב מגדל השן שלו, לא היה פתוח לאנשים בכלל. מי שגזל את זמנו, אבוי לו. הוא ביטל אותו כלאחר יד.

האם את מאבחנת אנשים שאת פוגשת כטיפוסים מהתיאוריה של אודם?

כן. ארבעתנו (ורדי, בורשטיין וברט) הינו מדברים באותיות, "האיש הזה הוא ז'", לא רק בעניני כתבים, גם בהתרשמות מאנשים. יגאל ואני עד היום מדברים ככה.

האם באבחון עצמי, במהלך החיים עברת סוגי טיפוסים?

כן בוודאי. הטיפוס שהכי לא מוצא כן בעיני הוא העכשוי...

תודה רבה רותי, כבוד היה לי...

גם לי היה כבוד, הנה אני מונצחת.

שיהיו לך עוד הרבה שנים של גרפולוגיה מאושרות ובריאות.

תודה.

הראיון נערך בתאריך 25-09-2010

ראיינה וצילמה: גליה בר שלום - כל הזכויות שמורות

(עדכון אחרון: 07/03/2011)